הייתה לי תשוקה ליצור סיפור קולנועי שמספר את הקשר המתקיים בין סרוגייט למטופל. מערכת היחסים בין אישה וגבר המתקיימת בגבולות קליניקה מבודדת מהעולם החיצון ריתקה אותי ועניינה אותי מאד גם הפרקטיקה של לימוד אינטימי בתוך מרחב שהוא מעין מעבדה.
בשיחות עם סרוגייטיות, הופתעתי מעובדה שלא רק המטופל מתאהב בסרוגייט, מה שקורה כמעט בכל טיפול, אלא שגם הסרוגייט מפתחת כלפיו רגשות אמיתיים, לעיתים אפילו מתאהבת בו. עלו בי שאלות בנוגע לרמת האותנטיות של קשר כזה, הטריד אותי האם קשר כזה הוא אמיתי או מזויף?
יש משהו מלאכותי במערכת יחסים בה המטופל משלם כסף בעבור הטיפול ובה הכול מוכתב מלמעלה ונמצא תחת פיקוח מתמיד. בכספו קונה למעשה המטופל, לעיתים לראשונה בחייו, התנסות בקשר זוגי. הוא משלם כדי שיאהבו אותו.
מאידך, בניגוד לשיטות טיפול אחרות, עם סרוגייט נחצים גם הגבולות הפיזיים והטיפול כולל יחסי מין. בעיניי, רמת אינטימיות שכזו כרוכה תמיד ברגשות אמיתיים.
לתחושתי, קשר בין סרוגייט ומטופל, מעלה שאלות שנוגעות ליחסים בכלל, בזוגיות, או בתוך המשפחה. שאלת האותנטיות העומדת במרכזם, קיימת למעשה, בקשרים אחרים בחייו של איליי ובחיים של כולנו.
בעקבות הטיפול מתחדדים הספקות של איליי באשר לכל מערכות היחסים בחייו, למשל עם אחותו: האם היא זקוקה לי ומנצלת אותי או רוצה בקרבתי? האם היא סומכת עליי או מפחדת ממני? הן שאלות שמעסיקות אותו מאד.
אני חושבת שהשאלה האמיתית העומדת מאחורי כל אלו ושאינה נשאלת במפורש בסרט, היא "האם באמת אוהבים אותי?" היא רלוונטית לרבים והתשובה עליה תמיד חמקמקה וסובייקטיבית.
|
דף הבית
